אהבה. כמוך ואהבת לרעך כמוך. יש הסבורים כי עד שלא תלמד לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, אף פעם לא תוכל לאהוב אחרים. האם יש אמת בדברים? לפי חכמת הקבלה ממש לא. זהו אחד הבלבולים שמפריעים לנו להגיע לכל הטוב שבחיים. מדוע הקבלה כה נחרצת בעניין הזה,על מה היא מסתמכת? בואו נפרק ביחד כמה מוקשים
קודם כול נגדיר את טבע האדם. נאמר במקורות: “יצר לב האדם רע מנעוריו”. במילים פשוטות, כבר מלידה טבועה באדם גישה אנוכית לחיים, דאגה לעצמו בלבד, אהבה לעצמו בלבד, גם כשזה על חשבון אחרים. עם הנטייה האגואיסטית הזו אנחנו חיים ומתפתחים, עושים לביתנו, דואגים לעצמנו ולילדים. עם זאת, רוב האנשים לא תמיד מודעים לאותה אהבה עצמית שמנהלת אותנו בכל תנועותינו ופניותינו
באים החכמים ואומרים: ואהבת לרעך כמוך, זה הכלל הגדול להצלחה בחיים. על מה הם מדברים? כדי שאוכל להתחיל לזהות מי אני, להכיר את הכוחות שפועלים בי ולהבין כיצד אפשר להתקדם להישגים משמעותיים, עליי להתנתק מההתעסקות העצמית ולנסות לצאת מעצמי כלפי אחרים. לנסות לדאוג לזולת, להביע אהבה. רק מתוך מאמצים כאלה כלפי אחרים אוכל להבין מה מתחולל בתוכי, ולצמוח אל חיים חדשים
מהי אהבה? אהבה פירושה להרגיש את רצונם של האחרים, ולהעמיד את עצמי לשירותם. אהבה נמדדת בדאגה. כמו שבאופן טבעי כל אחד תמיד עומד על המשמר בדאגה לשלום עצמו, מחפש במה עוד אפשר למלא את עצמו, באותה הדרך עלינו ללמוד להתייחס לזולת
למה זה חשוב? אם נתבונן סביבנו, בקושי נמצא אנשים שמרגישים שהם ממשים את עצמם נכון, ולא חשוב מהו בדיוק מצבם. אפילו העשירים ביותר, המצליחים ביותר, המפורסמים ביותר, לא באמת זוכים לרוגע ונחת. הם מוקפים באנשים שלוחצים עליהם, רוצים להוריד אותם, לקחת מהם משהו, וכן הלאה. למעשה, ככל שאדם מגיע למעמד גבוה יותר בחברה, הוא מרגיש לחוץ ומוגבל יותר
כדי להרגיש גן עדן, בסופו של דבר, יש לנו רק נוסחה אחת: ואהבת לרעך כמוך. זו הדרך היחידה להפוך לבלתי מוגבל. למה? כי עם פיתוח טבע שני של אהבה לזולת, האדם מרגיש מה חסר לאחרים, ומקבל מיד גם את היכולת למלא אותם. מתחילים אז לעבור דרכו מילויים לכולם, וההנאה שלו מהחיים הופכת להיות בלתי מוגבלת. הוא כבר לא תלוי במה שהוא רוצה ומשיג לעצמו, כל מיני הנאות שתחושת התענוג מהם מתישהו בהכרח מתפוגגת, אלא מתחיל לחוות תענוג ומילוי רוחני.אינסופי. בלתי מוגבל
התענוג מאהבת הזולת ונתינה טהורה, משהו שטיפה קטנטנה ממנו אנחנו חווים גם עתה בזמן פעולות נתינה, מביא את האדם להשתוות עם כוח הכללי שפועל בטבע. כוח הבורא. הכוח שיוצר חיים מתוך רצונו להיטיב לכול. ההשתוות אליו היא שמעניקה לאותו אדם שרוכש טבע שני את ההרגשה הטובה ביותר שאפשר להשיג בחיים, הרגשת מציאות מתקדמת יותר, מציאות רוחנית, שלמה ונצחית
כשנצליח להגיע למצב רוחני של פעולה טהורה לטובת הזולת, נראה איך כל הפרטים בחיינויתחילו להסתדר על הצד הטוב ביותר. אותו השפע הגדול שיעבור דרכנו לאחרים, יסדר בקלות רבה את כל עניינינו הפרטיים, ולא נרגיש חוסר בשום דבר
אנחנו ניעשה כמו אימא אוהבת שיש לה הרבה ילדים, והיא נהנית מהעובדה שיש ביכולתה לגרום לכולם הנאה. אהבת הזולת והשפעת כל טוב לזולת בכלל לא שייכים לחומר או לכסף, לא צריכים להיות מיליארדרים לשם כך, אלא רק ללמוד איך להתעלות מעל האהבה העצמית הצרה ולהפוך לצינור נקי, שדרכו יוכל השפע הא-לוהי לזרום לעולם ולמלא בשלמות את כולם.
מן המקורות
“כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש”
“עם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון”
“כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום אלא רק להשפיע”
“עניין התענוג אינו אלא רק השוואת הצורה ליוצרה, ובהיותנו משתווים בענייננו לכל מנהג הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים”
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג
“על אהבה עומד הכול”
ספר הזוהר, פרשת ואתחנן, אות קמ”ו
המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד”ר מיכאל לייטמן, שיחה 891 כחלק מסדרת התוכניות “חיים חדשים” המשודרות בערוץ 66 ובאתר “קבלה לעם” – www.kab.co.il
